פעמים רבות נתקלים בתופעה בה בעלי נכסים מבצעים פיצול של דירה גדולה למספר דירות קטנות (בעיקר בתל-אביב), ואפילו הדבר נעשה באולמות מלאכה ותעשיה שמפוצלים ומוסבים למגורים. כל זאת, ללא כל היתר.
כמובן שבעלי הנכסים פועלים כך (בניגוד לחוק) משיקולים כלכליים של הגדלת דמי השכירות השוטפים בנכס.
יחד עם זאת, הואיל ומדובר בעבירות בניה, הרשות המקומית פועלת לאכוף נושא זה ולמנוע את המשך השימוש.
יוער, כי פעמים רבות לא מדובר ב”עבריינים קלאסיים”, אלא, באזרחים מן השורה שחלקם פיצלו את הדירות מבלי להיות מודעים לחומרת העבירה וחלקם בכלל לא ביצעו את הפיצול בעצמם, אלא, רכשו את הנכס כמות שהוא כאשר הבעלים הקודמים (המוכרים) הם אלה שביצעו את הפיצול.
יחד עם זאת, הרשות המקומית רואה גם בבעלים החדשים עבריינים משום שהם ממשיכים להשתמש בנכס ולא פועלים להפסקת העבירה.
חשוב לדעת כי העונש על ביצוע עבירת בניה שכזו הוא חמור מאוד מבחינה כספית:
1. בהתאם להוראות סע’ 63 א’ לחוק העונשין: קנס לפי שווי הנזק או טובות ההנאה –
“63. (א) בשל עבירה שנתכוון בה הנאשם… להשיג טובת הנאה לעצמו או לאחר, רשאי בית המשפט להטיל על הנאשם קנס פי ארבעה משוויים של… טובת ההנאה שהושגה על ידי העבירה, או את הקנס שנקבע בחיקוק, הכל לפי הגדול שבהם.”
2. בהתאם להוראות סע’ 218 לחוק התכנון והבניה: חיוב בתשלום אגרה –
“218. בית המשפט יצווה על הנשפט, בנוסף לכל עונש שיטיל על עבירה לפי פרק זה ולחיוב בהוצאות המשפט לשלם… אם היתה העבירה בקשר לעבודה או לשימוש הטעונים היתר לפי חוק זה – אותן אגרות או תשלומי חובה אחרים שהיו מגיעים ממנו מכוח חוק זה אותה שעה אילו ניתן ההיתר; בית המשפט רשאי גם לחייב את הנשפט בתשלום נוסף, שלא יעלה על סכום האגרה או תשלום החובה הקשורים בעבירה”.
לאור זאת, מי שנתפס בעבירת בניה ושימוש אסור, עלול להדרש לתשלום קנס גבוה פי כמה מהתועלת שנוצרה לו עקב ביצוע העבירה ובנוסף צפוי להיות מחוייב באגרות, היטלי פיתוח והיטל השבחה.
הוראות חוק קשות אלו, מביאות לא אחת את בעלי הנכס למצב ביש.
יחד עם זאת, גם אם בעל הנכס מואשם בעבירה של “פיצול דירות”, קיימים מקרים שניתן יהיה להציג “תיזה” לפיה למרות ביצוע העבירה, לא נוצרה לו כל תועלת כלכלית ולפיכך, ממילא לא ניתן יהיה לדרוש תשלום “פי ארבעה” משווי טובת ההנאה.
במאמר זה נתאר בקצרה מקרה בו טיפלנו בהצלחה שממחיש מצב הנפוץ במקרים רבים:
בני זוג רכשו 2 דירות צמודות כל אחת בשטח כ- 40 מ”ר, בקומת קרקע בבנין בשכונת פלורנטין בת”א.
מדובר היה למעשה בשטח שעפ”י היתר הבניה הינו אולם תעשיה בגודל כ- 80 מ”ר, אשר הבעלים הקודמים פיצלו אותו לשני חלקים והסבו אותם למגורים.
הרוכשים החדשים קנו כבר את הנכס במצבו כשתי דירות, והשתמשו בו במשך תקופה מסויימת.
אבל, לאחר זמן מה הגישה עירית ת”א כתב אישום פלילי כנגדם הואיל ולמרות שלא ביצעו בעצמם את עבירת הבניה, עדין המשיכו להנות ממנה.
העיריה ביקשה לקבל לידיה, בין היתר, תשלום בסך פי ארבעה משווי טובת ההנאה.
את טובת ההנאה חישב שמאי העיריה כהפרש בין גובה דמי שכירות שניתן להפיק משתי דירות מגורים “קטנות” כ”א בשטח כ- 40 מ”ר, לעומת דמי שכירות שניתן לקבל מאולם תעשיה בשטח 80 מ”ר.
בהתאם לרמת המחירים בשוק, התקבל כי ההפרש עומד על כ- 2,000 ₪ בחודש ועל בסיס זה חושבה “טובה ההנאה” לצמיתות בסך של כ- 300,000 ₪.
לאור זאת, העיריה ביקשה תשלום קנס פי 4, בסך של כ- 1,200,000 ₪ !!!!
אבל…. טענה אחת מרכזית שקיבל השופט הפכה למעשה את המצב !
הטענה היתה כי יצירת “טובת ההנאה” נובעת למעשה משתי פעולות:
א. פיצול הנכס לשני חלקים.
ב. שימוש בכל חלק למטרת מגורים במקום תעשיה.
השופט קיבל את הטענה כי פעולה א’ – עצם פיצול אולם התעשיה לשני חלקים, אינה בגדר עבירת בניה הואיל ופעולה זו מותרת לכשעצמה לביצוע באולם תעשיה ואין מגבלה בתב”ע לכך.
רק פעולה ב’ – השימוש למגורים לעומת תעשיה הוא הדבר האסור.
בהתאם לכך, פנה אלינו עוה”ד שייצג את הנתבעים, על מנת שנכין חוו”ד שמאי בה תיושם החלטת ביהמ”ש ותחושב טובת ההנאה שצמחה לנתבעים רק בגין השימוש בנכס למגורים לעומת תעשיה (אך ללא התייחסות לטובת ההנאה הנובעת מפיצול השטח לשתי יחידות).
לאור זאת, הצגנו חישוב נפרד של פער דמי השכירות בין אולם תעשיה בשטח כ- 80 מ”ר ולבין דירת מגורים אחת גדולה בשטח כ- 80 מ”ר (זאת במקום חישוב דמי שכירות שנובעים משתי דירות “קטנות” כ”א בטח כ- 40 מ”ר, כי כאמור, אין עבירה בביצוע הפיצול).
למרבה ההפתעה, בחישוב הנ”ל ניתן היה להוכיח בקלות כי למעשה אין כל פער בדמי השכירות בין שני המצבים ואין כל יתרון כלכלי בין שימוש לתעשיה בשטח כ- 80 מ”ר לבין מגורים בשטח “גדול” יחסית (דירה אחת בלבד בשטח 80 מ”ר).
תוצאה זו, למעשה היתה די צפוייה, כיוון שכידוע, תופעת פיצול הדירות קיימת בדיוק מהסיבה שמספר יח”ד קטנות מאפשרות קבלת דמי שכירות גבוהים הרבה יותר מאשר דירה אחת גדולה באותו שטח.
סופו של דבר, בעקבות הצגת חוו”ד מומחה מפורטת שנערכה על ידינו כתמיכה לטיעון הנ”ל, העיריה נסוגה לחלוטין מדרישתה לקבלת קנס בסכום כספי עצום, ללא ויכוח נוסף (!) ובמקום זאת הסתפקה בקנס נמוך בלבד.
לסיכום העניין:
ראשית, המסקנה החשובה היא לא לבצע עבירות בניה!!!! העונש עלול להיות כבד.
שנית, ראינו כי למרות שבמקרה הנ”ל לבעלי הדירות כן נוצרה “טובת הנאה” בפועל מפיצול הנכס, הרי שניתוח דווקני של אופן היווצרות ההנאה על שלביה השונים הובילה למצב בו לא ניתן היה להצביע על ערך כלכלי נוסף לגביו יש להכיל את הוראות סע’ 63 א’ לחוק העונשין בעניין הטלת קנס פי ארבעה מטובת ההנאה.